© 2017 כל הזכויות שמורות

לתגובות ופניות: yoram1@bialer.co.il

עיצוב האתר: שרון גולן סטודיו

שירים.

יורם

מילים: עֵלי מוהר
לחן: יהודה פוליקר

הוא נשאר בן עשרים
והזמן חלף
זמן שלא נגע בפניו
זמן בלעדיו.


הוא אבד בחולות
עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר
רגע אליו

 

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה
ש היה ואינו
ובכל זאת ישנו

 

אז כתבת יומן

ונשאר מכתב
ואתה צוחק מן הדף
על המדף

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
ע ם זכרון היותך
ועם השכחה


כי עם הזמן זה דעך
הכאב שכך
לפעמים גם פצע ישן
שב ונפתח

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
ע ם זכרון היותך
עם חבר שכמותך

 

שנשאר בן עשרים.

מילים: ע. הלל
לחן: סשה ארגוב הוקדש ליורם ביאלר

אַיִל אֵין תַּחְתָּיו

הרחק על ארץ חולת מדבר
ירח רם יבער,
ואיש ישראל בחלון ניצב
מול ירח ישא עיניו.

מה המראה תחתיך נשקף
ירח, מה המראה?

סיד יחוויר ירח חף
סוד מדבר תחתיו.

הו, דבר - נא ירח, בל תרהה
ויהיה המראה אשר יהיה!


שם בקצה מדבר אראה
נער - חייל כמו נרדם למראה
שם בעפר פניו.


הו, דבר - נא ירח, הכי יוכר
זה הנער, הו, הנער הזה?


כי אדבר את אשר אראה
הן, את בנך, את יחידך אשר אהבת בזה
ואין איל בסבך תחתיו.
סח ירח ויתכס עב


וילט איש ישראל פניו.

השיר הולחן על ידי סשה ארגוב בימי השבעה על יורם והוקדש לזכרו

רְאִי אֲדָמָה

שאול טשרניחובסקי

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ ... לֹא עוֹד

פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,

גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

 

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:

פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,

אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,

מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.

וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,

וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

 

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,

בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,

וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,

אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?

 

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!

מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!

בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד ...

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

 

תל-אביב, 1939

רְאִי, אֲדָמָה הוא שיר מחאה וקינה שנכתב על ידי המשורר שאול טשרניחובסקי בשנת תרצ"ח 1938, בשיאם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ומבצעי הקמת ישובי חומה ומגדל. השיר מבכה את מותם של אנשי היישוב במהלך המאורעות והמבצעים.

השיר נתן את שמו לספר השירים האחרון שפרסם טשרניחובסקי בחייו, ויצא לאור בשנת 1940.